1
בתי המשפט
וע 001979/07
ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים התשי"ז – 1957
בפני:
כב' השופט מוקי לנדמן – יו"ר
פרופסור יוסף זהבי – חבר
עו"ד דן יערי - חבר

בעניין:
העורר
ע"י ב"כ עו"ד עציון דוד

נ ג ד

הרשות המוסמכת
המשיבה
ע"י ב"כ עו"ד סמל/שוהם

החלטה

1. העורר, יליד 33', פנה למשיבה בתביעה, בשל קורותיו בטוניס בתקופת המלחמה, שנדחתה בשנת 2004.

על החלטת הדחיה הוגש ערר. בחודש אוקטובר 2006, נדון הערר בפני ועדה זו, אשר החליטה על מחיקת הערר, בשל הגשתו באיחור.

בחודש נובמבר 2006, פנה העורר למשיבה בשנית, כשלטענתו, מאחר והערר נמחק ולא נדחה, אין מניעה לשוב ולפנות למשיבה, שכן אין המדובר במעשה בית דין.


2. בערר הוסיף ב"כ העורר וטען כי החלטת הועדה מאוקטובר 2006 אינה יכולה לעמוד, לאור החלטת ביהמ"ש המחוזי ת"א בע"א 3109/05, הרשות המוסמכת נ. מרלן שכטר, לא פורסם (16.4.2007).

3. לא ניתן לקבל את טענותיו של ב"כ העורר, במישור הדיוני, וזאת לאור האמור להלן:

· אמנם מחיקת ערר אינה דחייתו, אולם, כאשר הטעם למחיקה הוא הגשת הערר באיחור לא ניתן לשוב ולהגיש ערר על אותה החלטה, שהרי כבר נקבע כי חלף מועד הגשת הערר לגביה.

הדרך בה נקט העורר - הגשת תביעה חדשה למשיבה שאין בה שוני משמעותי מהתביעה הראשונה, לא עומדת בתנאי סעיף 18 לחוק, וכל כולה ניסיון לעקוף את חלוף המועד להגשת הערר על ההחלטה הראשונה.

אכן, החלטת הועדה מאוקטובר 2006 לגבי מחיקת הערר, בשל הגשתו באיחור, אינה עולה בקנה אחד עם החלטת ביהמ"ש המחוזי בעניין מרלן שכטר.

ואולם, החלטת ביהמ"ש המחוזי אינה מהווה ראיה חדשה, במובן סעיף 18 לחוק, שכן הלכה חדשה (והחלטת ביהמ"ש המחוזי אינה הלכה) אינה עומדת בתנאי סעיף 18 לחוק {ראו למשל ע"א 734/78 אשר ישראל נ. הרשות המוסמכת, פ"ד ל"ג(2) 767 (1979)}

4. לפיכך, דרך המלך בה היה על העורר לנקוט, היא הגשת ערעור על החלטת הועדה מאוקטובר 2006.

5. למרות האמור לעיל בנושא הדיוני, לא ניתן להתעלם מהנושא המהותי. בית המשפט המחוזי, בע"א 3054/03 כליפה רועה נ. הרשות המוסמכת, לא פורסם (4.2.2008), הכריע בשאלת הנתינות הטוניסאית. המשיבה פועלת על פי החלטה זו, שמשמעותה המעשית היא שכל יהודי ששהה בטוניס בתקופה הרלוונטית הוא נרדף על פי החוק, לאחר הסרת מחסום הנתינות.

אם כן, העורר, מהותית, זכאי להיות מוכר כנרדף.

6. בסוגיית הגירוש של יהודי בולגריה ורומניה, לאחר הלכת גרנות, ניתנה אפשרות למי שנדחה בזמנו על ידי המשיבה או בערר, לשוב ולפנות למשיבה, כשהשאלה המרכזית שנותרה היא שאלת מועד תחילת תשלום התגמול.

נראה כי יש לנהוג גזירה שווה, בשינויים המחוייבים, גם לגבי יהודי טוניס. על כן, יש לאפשר הגשת תביעה גם לגבי מי שנדחה בזמנו על ידי המשיבה או ועדת הערר.

7. לאור האמור לעיל ומתוך איזון ראוי, הערר מתקבל בחלקו, במובן זה שהעורר יוכר כנרדף, אך מועד התגמול יהיה מיום החלטת ביהמ"ש המחוזי בשאלת הנתינות הטוניסאית, היינו פברואר 2008.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי בתוך 30 יום מעת קבלת ההחלטה, בשאלה משפטית בלבד.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

נתנה והודעה היום, ‏כ"ג אייר, תשס"ח (‏28 מאי 2008) בהעדר הצדדים.

________________ _______________ ______________

עו"ד דן יערי – חבר מוקי לנדמן שופט – יו"ר פרופ' י. זהבי - חבר